יש הרבה סיבות להשמנה. לא רק כמות וטיב המזון שאנו אוכלים הם המשפיעים על עודף המשקל. גם לא רק רמת הפעילות הגופנית שמבצעים באופן קבוע היא זו שתקבע באופן בלבדי אם אדם כזה או אחר יסבול מהשמנת יתר.
בשנים האחרונות, כך הולך ומתגלה, מתברר שישנם הבדלים משמעותיים בחילוף החומרים בין אנשים וגם סיבות כמו חוסר שינה, זיהום האוויר שהולך ועולה. יש כמובן גם השפעה שנובעת מגנטיקה, שימוש בתרופות מסוגים מסוימים ועוד. כעת, כפי שמתברר במחקר חדש שתוצאותיו פורסמו לא מכבר, מתברר שיש גורם סיכון נוסף שמתקשר להשמנת יתר.
מהו הגורם? הפרעת קשר וריכוז עם היפראקטיביות. במילים אחרות – מי שאובחן כבעל ADHD בגיל צעיר נמצא בסיכון הרבה יותר גבוה להפוך לאדם שמן במבוגר. הניתוח הסטטיסטי של תוצאות המחקר מראה שזה נכון באופן מיוחד בקרב הבנות.
רקע גנטי והיבטים נוירולוגיים
הפרעת קשב וריכוז לא קושרה עד כה להשמנת יתר. ההשמנה איננה ההיבט העיקרי וגם לאחר שהתקבלו ממצאי המחקר לא צפויה ההגדרה המקובלת של התסמונת הזאת להשתנות. יחד עם זאת, כדאי לתת את הדעת גם להיבט הזה ולשים לב לנטייה ולסיכון המוגבר לעליה במשקל. זאת בשל החשיבות מבחינה בריאותית.
ADHD היא סוג של הפרעת קשב, שאחד ממאפייניה הוא התנהגות אימפולסיבית ותזזיתית. מקובל להניח שההפרעה הינה בעלת רקע גנטי עם השפעה שנובעת מחוסר איזון במערכת העצבים. לא ניתן לרפא את ההפרעה, אין זו מחלה, אך ניתן למתן את ההשפעה על ידי תרופות או באמצעות גישות טיפוליות אחרות. ההפרעה עלולה להביא לירידה בביטחון עצמי, קושי לתפקד בחברה, קושי בניהול זמנים, קושי בלימודים.
משתתפי המחקר
כיצד נבחרו משתתפי המחקר שביקש לבדוק את הקשר בין ADHD לבין סיכון להשמנת יתר בבגרות? החוקרים בחרו לאסוף נתונים רפואיים ופרטים נוספים של קבוצת נחקרים בעלי ADHD ולעומתם – קבוצת ביקורת של משתתפים ללא אבחון דומה.
נדגמו קרוב לשלוש מאות וחמישים מבוגרים בעלי ADHD ומספר כמעט כפול של מבוגרים ללא אבחון. נאספו נתונים לגבי משקלם של הנחקרים לאורך השנים (מרביתם, כיום בשנות השלושים והארבעים לחייהם). נבדקו גם הרגלי השימוש בתרופות.
בהקשר זה, מעניין לציין שהסיכון להשמנה בקרב בעלי הפרעת קשר לא מתקשר לשאלת השימוש בתרופות. כלומר נשלל הקשר האפשרי בין התרופות שנדרשות לטיפול בהפרעה עבור חלק מהאנשים, לבין המשקל העודף שנמצא.
תוצאות המחקר ומסקנותיו
לאחר בדיקת הנתונים שנאספו ועיבודם, התברר כי כשליש ממשתתפי המחקר שאובחנו בעלי הפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות בילדותם סבלו מהשמנה וממשקל יתר משמעותי בסוף גיל ההתבגרות או הבגרות המוקדמת. הממצאים היו בעלי משמעות סטטיסטית בעיקר בקרב ילדות ונשים.
עוד הסתבר, לפי החוקרים, שגם כאשר בעת האבחון לא היה מדובר בילדים שמנים, הרי שלא היה בכך כדי לשנות את התמונה. עבור ילדים שהיו בעלי משקל תקין, הסיכוי להפוך למבוגרים שמנים היה כחמישים אחוזים. כל זאת, בהשוואה לאותם הנבדקים שלא היו בעלי אבחון של הפרעת הקשב.
תוצאות המחקר, כדאי להדגיש, יכולים להתוות כיוון למחקרים נוספים וטרם גובשו מסקנות חד משמעיות. עם זאת, גובשה השערה מעניינת שיתכן ויש היבט נוירולוגי שאינו לגמרי ידוע אשר עומד גם בבסיס ADHD וגם בבסיס הנטייה להשמנה. יתכן בהחלט שאם ימצאו אותם מסלולים עצביים אשר מעורבים בכך, יהיה ניתן להציע שיפור גם בהיבט של עודף המשקל וגם בהקשרים המוכרים של ADHD כגון הקושי להתרכז, קושי לעמוד בפני גירויים מסיחי דעת וכן הלאה.
