מחקר חדש שפורסם מטעם אוניברסיטת חיפה מוצא שלאימהות יש תפקיד משמעותי במניעת הפרעות אכילה המתפתחות אצל בנותיהן. נשים המשתתפות עם בנותיהם בטיפולים למניעת אנורקסיה נרבוזה, בולימיה והפרעות אכילה אחרות, מקלות על הבנות במניעת התפתחות בעיות אלו.
לדברי ד"ר זהר ספיבק-לביא, מנהלת המחקר, ממצאים אלו מדגישים את התפקיד המשמעותי של אימהות בבניית דימוי גוף של בנותיהן באמצעות מתן דוגמא אישית לחיקוי. אלו הם ממצאים חדשים, התורמים רבות למניעת הפרעות אכילה בקרב מתבגרים.
ד"ר ספיבק מסבירה שלמרות שקיימות תכניות רבות המסייעות לנערות צעירות להתמודד עם הפרעות אכילה, עד כה, מאפייני הצלחת התכניות השונות לא נמצאו. רוב התכניות התמקדו בהרחבת המידע, אך כשלו בהשגת שינוי התנהגותי לטווח הארוך.
מהלך המחקר
במחקר השתתפו 118 בנות בכיתה ו', בליווי אמותיהן, בנוסף לקבוצת ביקורת בת 48 בנות שהשתתפו במחקר ללא אמותיהן. כל המשתתפות ענו על שאלונים בשלוש פעמים שונות, לפני התכנית, עם השלמתה, וחצי שנה לאחר השלמת התכנית.
הבנות שהשתתפו עם אמותיהן במחקר, הראו ירידה משמעותית בהתנהגות פתולוגית הקשורה לאכילה. הן העריכו את עצמן יותר, חוו דימוי גוף טוב יותר, ותפקדו בהתנהגויות מודרניות יותר הקשורות בתזונה, לעומת הבנות שהשתתפו לבדן בתכנית הטיפול.
אך בדיוק כפי שנמצא שהאמהות הן בעלות השפעה חיובית, הן עשויות להשפיע גם באופן שלילי אם הן עוסקות בעצמן בדיאטה ופעילות ספורטיבית מתוך מטרה לרדת במשקל. בנות שהשתתפו במחקר, והשתייכו לקבוצה עם אמהות חסרות שביעות רצון עצמית מגופן, הראו שביעות רצון נמוכה יותר מגופן, והתנהגויות האכילה שלהן נמצאו פתולוגיות יותר. ד"ר ספיבק – לביא מסבירה שאמהות משמשות באופן טבעי מודל משמעותי לבנותיהן.
כשההורים מאמצים מסרים המעודדים את ילדיהם להיות רזים, הילדים צפויים לאמץ עמדות זהות והתנהגויות כילדים, ואף במהלך גיל ההתבגרות. לכן חיוני לשלב אמהות בתכניות למניעת הפרעות אכילה, ולא לבצע אותן בנפרד.
תפקיד האימהות במניעת הפרעות אכילה
הרגלי אכילה משובשים משקפים מערכות יחסים שאינן מתפקדות בין הסובלים מהפרעות האכילה, ובינם לבין אמותיהם. בעוד שהאמהות אינן יכולות "לתקן" הפרעות אכילה, תכנית טיפול המשלבת את הבנות עם אמותיהן, היא שילוב ייחודי סביבתי, ותרבותי הגורם למניעת התפתחות אכילה.
הפרעות אלו אינן אשמתו של אף אחד, וחשוב לזכור שכל אחד מחזיק באותה מטרה לחיים בריאים ומאושרים. אימהות מתבקשות לגלות סבלנות לבנותיהן הסובלות מהפרעות אכילה, להימנע משיפוטיות, להקשיב, ולזכור כי אחריותם היא לאפשר את מהלך ההתאוששות.
אמהות הן בעלות דמיון מדהים. הן מדמיינות את היום בו בתם תסיים את הלימודים באוניברסיטה, תינשא, ואף תלד ילדים. מה שהן לעולם אינן מדמיינות הוא בת הסובלת מהפרעות אכילה. למרבה הצער, אלפי ילדות, מתבגרות ונשים מבוגרות סובלות מאנורקסיה ובולימיה. כלומר, מספר גדול של אמהות מתמודדות עם בעיה לא ציפו, וגרוע מכך, אינן יכולות להבינה.
לא קיימת תשובה קלה לשאלה מדוע מתפתחת הפרעה זו. לכן תכנית משותפת של בנות ואמהות למניעת הפרעות אכילה היא הצעד הראשון החכם בהתמודדות עם המצב, ובירור חומרת הבעיה. במקרה של הפרעת אכילה במלוא מובן המילה, יש לפנות לקבלת ייעוץ מקצועי, הניתן בנפרד ובמשותף לאימהות ולבנות.
הנקודות החשובות אותן מומלץ לזכור הן שהפרעות אכילה נפתרות לעיתים רחוקות בכוחות עצמם; אם הבת סובלת מהפרעות אכילה, גם האם ושאר בני המשפחה מושפעים מהמצב; והורים אינם צריכים להאשים את עצמם במצב.
יש לזכור שהפרעות אכילה הרסניות לסובל מהן כמו גם לבני המשפחה. לא ההורים הם שגרמו למצב, ולכן אינם יכולים לטפל בבעיה בעצמם. להן הצעדים החיוניים הן השתתפות בתכניות מניעה, וקבלת הסיוע המקצועי הדרוש.
קראו גם:
