השמנת יתר – האם היא בגנים שלנו?

המטען הגנטי שלנו משפיע על כל האספקטים בפיזיולוגיה, בהתפתחות וביכולת ההסתגלות שלנו כבני אדם, והשמנת יתר אינה מהווה חריג לכך. אולם למרות זאת, ובניגוד לדעה הפופולרית, השמנת קשורה רק במקרים נדירים אך ורק לגנים. נתחיל מזה שרק מעט ידוע על הגנים הספציפיים שתורמים להשמנת יתר, וגם אותם גורמים גנטיים שידועים כקשורים להתפתחות של משקל עודף, מהווים חלק קטן בלבד מכלל הסיכון לפתח השמנה בסדר גודל שכזה.

על פי המרכז לבקרת ומניעת מחלות בארה"ב, השוני בין האופן שבו המשקל של אנשים שונים מגיב לאותם גורמים סביבתיים, מעיד על התפקיד שיש לגנים בהתפתחות של השמנה. כך למשל, יש מקרים בהם אנשים בעלי גנים המקושרים להשמנת יתר לא מגיעים לעודף משקל, וגם להפך. הסיבה לכך היא, שבנוסף לגורמים גנטיים אפשריים, המשקל שלנו מושפע מאורח החיים.

גנטיקה נדירה

חקר הגנים הקשורים להשמנת יתר החל לפני מספר עשורים, כאשר התפתחות מהירה של הביולוגיה המולקולרית ומיפוי הגנום האנושי גרמו להאצת ניכרת של המחקר בתחום זה. כך התגלו מספר גורמים גנטיים שאחראיים להתפתחות של צורות נדירות מאוד של השמנת יתר ועודף משקל, הקשורות לגנים בודדים.

אחת הדוגמאות לכך נקראת 'השמנת יתר מונוגנטית', שנראה שהיא נגרמת כתוצאה ממוטציות שמתרחשות באופן ספונטאני בגנים בודדים המעורבים בבקרת תיאבון וצריכת מזון. קיימים גם סינדרומים גנטיים נדירים המקושרים להשמנת יתר, כגון "תסמונת הרעב הקטלני" ("תסמונת פראדר וילי" בלעז), המתבטאת בכמיהה בלתי נשלטת לאוכל, אשר יחד עם חילוף חומרים  נמוך גורמת להשמנת יתר חולנית שאף עלולה להוביל למוות, וכן תסמונת ברדט-בידל המערבת ליקוי התפתחותי ומומים במערכות גוף שונות בנוסף להשמנת יתר.

אולם בניגוד למצבים נדירים אלו, מחקרים במודלים של בעלי חיים ומחקרי תאומים מצביעים על קשר גנטי גם כשמדובר בהשמנת יתר "רגילה", אך במקרה זה מדובר במעורבות של עשרות, אם לא מאות גנים, ולא מוטציות חריגות בגנים בודדים. המקרים של השמנת יתר "רגילה" יכולים להסביר למשל, מדוע לחלק מהאנשים יש נטייה לצבור שומן ברקמות ואצל אנשים אחרים נטייה זו אינה קיימת, גם כשהם ניזונים מתזונה דומה.

אורח החיים לעומת הגנטיקה

למרות כל הגנטיקה המרתיעה, יש עדיין מקום לאופטימיות (והרבה), מפני שלתזונה ולאורח החיים יש השפעה גדולה על המשקל שלנו. מחקרים על השפעת סוגי מזון שונים על השמנת יתר מטילים אור על האינטראקציה שבין אוכל, גנטיקה והשמנה. מה שהולך ומתברר עם הזמן הוא, שאותם גורמים גנטיים שזוהו עד כה, מהווים במרבית המקרים רק אחוז קטן מהסיכון להשמנת יתר, ולכן הגנים שלנו הם לא בהכרח גזירת גורל.

אנשים רבים עם פוטנציאל גנטי להשמנת יתר, לא מפתחים עלייה חריגה במשקל, ואף ידוע כי אורח חיים בריא פעמים רבות מנטרל את ההשפעות הגנטיות, במחקר שנערך בשנת 2014, נמצא כי צריכת מזון מטוגן למשל, עשויה ליצור אינטראקציה עם גנים הקשורים להשמנה. תוצאות המחקר מלמדות על החשיבות של בחירת סוגי המזון שאנו אוכלים ושל הפחתת מזון מטוגן, בפרט על ידי אלו המתמודדים עם השמנה על רקע גנטי.

מכל הסיבות הללו, גם כשקיימת הנטייה הגנטית, אותם אנשים עם עודף משקל או השמנה יוכלו להפחית בהדרגה ממשקלם על ידי שינויים בתזונה ובאורח החיים, בפרט אם תהיה להם תמיכה משפחתית, חברתית, כמו גם תמיכה של צוות מקצועי רב-תחומי בעל מומחיות במתן טיפול בהשמנת יתר.

השורה התחתונה: לוקחים שליטה על אורח חיים בריא

מוטציות גנטיות אינן יכולות להסביר את העלייה הדרמטית באחוזי השמנת היתר בעולם. זאת משום שידוע כי שיעור השינויים הגנטיים באוכלוסיית העולם נשאר יציב לאורך הדורות, מפני שדרוש זמן רב להתפתחות ולהתפשטות של מוטציות חדשות. אז אם הגנים בגופינו נשארו ברובם ללא שינוי, מה בכל זאת השתנה במהלך 40 השנים בהם אחוזי השמנת היתר הרקיעו שחקים? התשובה לכך ככל הנראה נעוצה גם בפיזיולוגיה האישית של כל אדם וגם בשינויים סביבתיים – פיזיים, חברתיים, כלכליים ופוליטיים, שמשפיעים על כמויות המזון שאנו צורכים ועל דרגת הפעילות הפיזית שלנו, מה גם שהתרומה של מזון מעובד ומתועש וסביבה מזוהמת יכולה אף היא להיות עצומה.

לסיכום, כפי שטען חוקר ידוע "הגנים עשויים להשתתף בקביעה של מי מהאנשים יהפוך לשמן, אולם הסביבה היא זו שתקבע כמה מאותם אנשים יהפכו בפועל לשמנים".